תעבורה

בית המשפט לתעבורה

בשל חשיבותם של דיני התעבורה במדינת ישראל והשפעתם המרובה על כלל התושבים, בחר המחוקק לייחד להן מערכת משפט נפרדת מבתי המשפט הכלליים. החוק אינו מגדיר ערכאות שיפוט ייחודית לתעבורה, אולם לימים לשם הנוחות נוצר השימוש הלשוני "בית המשפט לתעבורה", אשר שוכן בבית־משפט השלום.

1. אין סמכות ייחודית לבתי המשפט לתעבורה.
2. כל עבירות התעבורה יכולות להידון אצל שופט רגיל, בניגוד לבתי משפט למשפחה למשל.

שופטי בית המשפט לתעבורה מוסמכים לשפוט מכוח פקודת התעבורה, תקנות שר התחבורה, אמנות בינלאומיות, חוקי העזר של רשויות מקומיות וידיעתם בתחום התעבורה.

מי שנתמנה שופט תעבורה לעניין פקודה זו, מוסמך לדון בעבירות אלה:

1. עבירות תעבורה – על הפקודות והתקנות.
2. עבירות לפי פקודת כלי־רכב מנועי (סיכוני צד שלישי).
3. עבירות על חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח – 1957 ועל התקנות והצווים שניתנו על פיו, הנוגעים לתעבורה וכלי־רכב, הכל כמפורט בתוספת השלישית.
4. עבירות על החוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב בלי רשות) תשכ"ד – 1964.
5. עבירות על חוק למניעת מפגעים, תשכ"א – 1961, והתקנות לפיו, אם העבירות נוגעות לכלי־רכב.
6. עבירה שנגרמה ברכב כמו גרם מוות ברשלנות.
7. חוק שירותי הובלה – הובלת חומרים מסוכנים, הובלה כללית.
8. חוק הנהיגה הספורטיבית – נהיגה בכלי תחרותי ללא רישיון תקף.

עבירות תעבורה שעברו קטינים, יידונו בבית משפט לתעבורה, למעט נהיגה בשכרות, גרם מוות ברשלנות ונהיגה ללא רישיון.

לעבירות תעבורה סדרי דין מיוחדים בערעור – דיון בפני דן יחיד בבית המשפט המחוזי, למעט עבירות גרם מוות ברשלנות ועבירות מסוג פשע.

היסוד הנפשי בעבירות תעבורה

רוב עבירות התעבורה הן עבירות של אחריות קפידה ולפיכך אין חובה להוכיח בהן את היסוד הנפשי כלל, אלא יש להוכיח שהתקיים היסוד העובדתי (שהנאשם ביצע באופן פיזי את העבירה). היסודות הנפשיים האפשריים הנדרשים בעבירות תעבורה הינם:

1. מחשבה פלילית.
2. מודעות או עצימת עיניים לרכיב ההתנהגותי.
3. רשלנות ואחר.

​דו"חות בעבירות תעבורה

עבירות תעבורה נחלקות לשני סוגים לעניין הסנקציה המופעלת:

1. הודעת תשלום קנס – קנס עם ברירת משפט, תוך 90 יום ניתן לשלוח בקשה להישפט.
2. הזמנה לדין אשר כוללת תאריך להתייצבות בבית המשפט.

בחלק מעבירות התעבורה, שוטר יכול להזמין אזרח לדין, זאת להבדיל מעבירות פליליות ועבירות תעבורה אחרות בהן רק תובע מוסמך מחליט על העמדה לדין. הזמנה לנאשם יכולה להימסר בכמה אופנים: מסירה ביד, המצאה בדרך הצמדה (על עבירות חניה) ושליחה בדואר. מי שמקבל קנס יכול לשלמו תוך 90 יום, או להגיש בקשה לביטול הדוח תוך 30 יום תוך פניה לאגף פניות ציבור במשטרת ישראל, או לשלוח בקשה להישפט תוך 90 יום.

מכשירים אלקטרוניים המשמשים את משטרת ישראל לאכיפת חוקי התעבורה

משטרת ישראל מסתייעת במכשירי אכיפה אלקטרוניים שונים לאכיפת חוקי התנועה. המשטרה אף שוקדת להמצאת מדריכי הפעלה מתאימים לכל מכשיר אלקטרוני שבשימוש. חשוב לציין שהמגמה היא הגדלת מספר המכשירים האלקטרוניים שישמשו לעזר באכיפת חוקי התנועה שמופרים על ידי הנהגים.

דוגמאות: 

1. ממל"ז (מד מהירות לייזר) – מד מהירות אשר מבוסס על לייזר מוליך – למחצה משטרתי, ללא מצלמה, אשר מופעל על ידי שוטר. נחשב לאמצעי הפופולרי ביותר בשימוש על ידי משטרת ישראל. פסק-הדין המנחה, הקובע את חזקת אמינות מכשיר הממל"ז הוא פרשת לוי ועטיה.
2. Bee (דבורה) – מכשיר הדבורה הוא מכשיר למדידת מהירות אשר פועל לפי עקרון דופלר ועל־כן הוא משדר אות בתדר קבוע אשר משודר ממכשיר אלקטרוני ותוך כדי כך הוא פוגע בגוף נע, ואז מוחזר אל המכשיר. תדר האות שונה מהתדר המשודר וההפרש ביניהם יחסי למהירות הרכב.
3. טכוגרף – מכשיר המותקן ברכב אשר מודד מהירויות. אוטובוסים, משאיות וכלי רכב שונים ממשקל מסוים מחויבים בהתקנתו. אופן פעולת המכשיר פשוטה מאוד. המכשיר מורכב מעפרון אשר רושם את מהירות הרכבים על דסקית נייר. משטרת ישראל מרבה לדווח על בעייתיות השימוש במכשיר משום שהוא עובד באופן מכני ועל־כן ישנו רצון לעבור לטכוגרף אלקטרוני בעתיד, כך שיאפשר מדידת מהירות כלי רכב במקרה של תאונה.

​התנאים שנקבעו בפסיקה להפעלת ממל"ז:

1. קו ראייה נקי לחלוטין מהפרעות.
2. "איסור הפעלה מעבר לשמשת רכב".
3. טווח הפעלה עד 300 מ' (ללא עזרים).
4. המפעיל יהיה במצב סטאטי.
5. תיאסר ההפעלה במזג אוויר גשום ומושלג.
6. בהפעלה בשעות הלילה, רכב המטרה יהיה מבודד ובקטע מואר.
7. מן המהירות יופחתו 5 קמ"ש.

​נהיגה בשכרות

עבירת נהיגה בשכרות היא אחת מבין העבירות החמורות ביותר בעבירות תעבורה.

ההסתברות לקרות תאונת דרכים לנהג שנמצא תחת השפעת אלכוהול היא גבוהה ואכן, בשנים האחרונות אנו עדים לגידול במספר התאונות בישראל בשל שימוש באלכוהול בזמן נהיגה,

השפעת האלכוהול על המצב הגופני משתנה מאדם לאדם ותלויה במבנה הגוף, במשקלו ובגיל הנהג.

בשל המסוכנות הנובעת מעבירה זאת, מגבירה משטרת ישראל את האכיפה בנושא השכרות במקומות הבילוי, סמוך לאולמות חתונה, פאבים ומועדונים.

​קיימת מגמה מתמשכת של החמרה בענישה בעבירות שכרות. על פי סעיף 39 (א) לפקודת התעבורה העונש על נהיגה בשכרות הוא פסילת מינימום של שנתיים. בתיקון 72 שבוצע בשנת 2005 ניתנה האפשרות לקצין משטרה להחרים רכב ל־30 יום לנהג אשר נתפס נוהג בשכרות. עד תיקון 72 אופן הטיפול בעבירת הנהיגה בשכרות היה שונה. בדיקת השכרות נעשתה באמצעות בדיקת דם, אולם בית המשפט העליון קבע שהבדיקה אינה חוקית, ויש צורך בחקיקה ראשית כדי לאפשר זאת. בעקבות זאת שונה החוק והליך האכיפה עבר מבדיקת דם לבדיקת נשיפה.

השינוי בחוק קבע:

1. כי הבדיקה תתבצע במכשיר הינשוף, אשר מודד את כמות האלכוהול באוויר הינשוף לפי יחידת מדידה מיקרוגרם (מיליונית הגרם).
2. עוד נקבע שסירוב להיבדק משמעו – נהיגה בשכרות לכל דבר ועניין.
3. כמו כן, נקבע כי נדרש יסוד סביר לחשד כדי לדרוש בדיקת דם או שתן בעוד שניתן לדרוש בדיקת נשיפה ללא כל סיבה.
4. העברת נטל הראיה על הנבדק – אם אדם נבדק במכשיר תקין ומכויל ונמצא שיכור, חזקה שהוא שיכור ועל הנאשם לסתור זאת.
5. בפועל, התבצעה מעבר מבדיקת דם לבדיקת נשיפה – משום שבדיקת נשיפה היא קלה, נוחה, יעילה, מהירה ואינה מעלה קשיים טכניים כלשהם. על-פי בדיקת הינשוף – שיכור נחשב מי שהכמות שנמדדה הייתה מעל 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר ינשוף. המסרב להיבדק דינו כשיכור. בהמשך פקודת התעבורה, עוברה תיקון ועמו החמרה נוספת בענישה. בעקבות התיקון וההחמרה הנוספת, ניתן להשבית ולמעשה להחרים את רכבו של הנוהג בשכרות לחודש ימים ואפילו אם אין הוא הבעלים.

תאונות דרכים

קיים קשר הדוק בין הנטייה לבצע עבירת תנועה לבין מעורבות בתאונות דרכים. ריבוי תאונות הדרכים מצביעה על מגמה מדאיגה וקשה למיגור. ככל הנראה, הבנה מוטעית של התופעה היא שגורמת לכך שהפתרונות המוצעים והמיושמים אינם מספקים את התוצאות המצופות מהם. הגורם העיקרי למרביתן הגדול של תאונות הדרכים ובכללן תאונות דרכים קטלניות הם עבירה של הנהג.

העבירות השכיחות שגורמות לתאונת דרכים קטלניות הן:

1. סטייה מנתיב הנסיעה.
2. נהיגה שלא במהירות המרבית המותרת או הסבירה.

הכלים המשמעותיים ביותר, אשר יש בהם כדי להשפיע על אופן התנהגות המשתמשים בדרך ועל מעורבותם בתאונות דרכים, הם אכיפת חוקי התעבורה והענישה שבצדם. כדי שהאכיפה תהיה אפקטיבית, עליה להיעשות בהיקף נרחב כך שנהגים יחושו כי סיכויים להיתפס בדבר עבירה הוא ממשי. בישראל, נמצא כי ככלל, רק להיקף האכיפה יש השפעה על תאונות הדרכים ואולם, באשר לתאונות דרכים קטלניות, לאכיפה עצמה אין כל השפעה. כלומר, סיכוי גבוה להיתפס מהווה גורם עיקרי לנהיגה בהתאם לחוק וזאת לעומת העונש שבצד העבירה והחמרה בו.